התיישנות ושיהוי בהגשת תביעות לביטוח הלאומי

התיישנות ושיהוי בהגשת תביעות לביטוח הלאומי

נפגעתם בעבודה לפני שנים, חליתם לפני זמן רב, מצבכם הרפואי הוחמר לפני חודשים ולא הגשתם בזמנו תביעה לביטוח הלאומי, האם אתם רשאים לעשות זאת כעת? התשובה היא שעדיין לא מאוחר, וליתר דיוק, כמעט אף פעם לא מאוחר.

המושגים התיישנות ושיהוי לכאורה נשמעים דומים, אולם, יש הבדל מהותי ביניהם, וביתר שאת, כשמדובר בתביעות המוגשות לביטוח הלאומי. 
המושג התיישנות משמעותו המשפטית הינה הגדרת מועדים קצובים בזמן שבחלוף המועד הקבוע בחוק נוצר מחסום דיוני בהגשת תביעה, ערעור וכיו"ב. המושג שיהוי הינו גמיש יותר ויכול שישתנה ממקרה למקרה ואינו יוצר מחסום דיוני בהגשת תביעה לביטוח הלאומי. הסעיף הרלוונטי בחוק הוא סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי אשר קובע את המועדים להגשת תביעה לגמלת כסף. ההלכה הפסוקה של בתי הדין לעבודה קבעה, כי סעיף 296 לחוק דן בשיהוי ולא בהתיישנות. 

כשמדובר בתביעות לביטוח הלאומי, הרי ששיהוי מתייחס להגשת תביעה לנכות, לדמי פגיעה (עקב תאונת עבודה) וכיו"ב ואילו התיישנות מתייחס להגשת תביעה לבית הדין לעבודה בעקבות דחיית תביעה שהוגשה לביטוח הלאומי.

המשמעות לכך היא, שאין התיישנות בהגשת תביעה לביטוח הלאומי וניתן להגיש תביעה שנים רבות לאחר המקרה, לעתים גם למעלה מ-7 שנים. למשל, עובד שנפגע בעבודה ברור, כי המצב המועדף הוא הגשת תביעה תוך 12 חודשים ממועד התאונה כפי שנקבע בחוק. אולם, גם אם הדבר לא נעשה תוך פרק הזמן הזה, הרי שלא נסתם הגולל, ובפני התובע עומדת האפשרות להגיש תביעה גם בחלוף הזמן. 
התוצאה שעלולה להתרחש בהגשת תביעה בשיהוי היא אחת מהשניים: הראשונה, שהתביעה תדחה וזה עלול לקרות כשמדובר בשיהוי משמעותי ביותר אשר מקשה על הביטוח הלאומי לבחון את העובדות ולהכריע אם התאונה אכן התרחשה באמת. השניה, שהתביעה תתקבל אבל לא יינתן תשלום רטרואקטיבי בגין התקופה שבה השתהה התובע בהגשת התביעה, אולם במצב שכזה התביעה תוכר והנפגע יקבל קצבה מכאן ואילך או אף קודם לכן, תלוי בתקופת השיהוי ובסוג הגמלה.

יצויין, כי בפגימות מסויימות החוק קובע תקופות שיהוי מיוחדות מאלה שנקבעו בסעיף 296 לחוק. למשל, בפגיעה של בקע מפשעתי חובה להודיע למעסיק או לביטוח הלאומי תוך 72 שעות ממועד הכאבים בבקע, שאם לא כן, עלולה התביעה להידחות מחמת שיהוי. דוגמה נוספת להסדר מיוחד, הינו במקרה של ליקויי שמיעה אשר קובע, כי תביעה להכרה בגין ליקויי שמיעה יש להגיש תוך 12 חודשים מהיום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית, שאם לא כן, גם כאן עלולה התביעה להידחות. על כן, בטרם הגשת תביעות מסוג זה או תביעות שיש בהן חשש לדחייה בשל שיהוי, מומלץ להתייעץ עם עו"ד המתמחה בתחום על מנת שהתביעה תוגש באופן המיטבי ובכך להגדיל את סיכויי התביעה להתקבל.  

להבדיל ממצב של שיהוי שעליו ניתן להתגבר כאמור לעיל, הרי במצב של התיישנות זה יותר קשיח. כאמור המושג התיישנות מתייחס למועדים שעל התובע להגיש תובענה לבית הדין לעבודה. למשל, עובד שתביעתו להכרה כנפגע בעבודה נדחתה ע"י פקיד התביעות של הביטוח הלאומי, עומדת לו האפשרות להגיש תביעה לבית הדין לעבודה שיכיר בתאונה כתאונת עבודה. במצב כזה, עליו להגיש התביעה לבית הדין תוך 12 חודשים מיום מסירת הודעת הדחייה בכתב. מדובר במועדים מאוד קשיחים שלרוב לא ניתנים לשינוי. 

ההלכה הפסוקה קובעת, כי לבתי הדין אין סמכות להאריך את מועדי ההתיישנות שנקבעו בחוק הביטוח הלאומי, ובסדרה ארוכה של פסקי דין נדחו תביעות של מבוטחים מחמת התיישנות. יחד עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה מצא דרך להתמודד עם המועדים הקשיחים הללו בדרך של החרגת מקרים מיוחדים. למשל, במקרים בהם הביטוח הלאומי מכיר בזכות לגמלה ואין כל ספק לגבי הזכאות, או שהוא מבין שיש סיכויים טובים לתובע לזכות בתביעה, או שהוא מבין שהנזק שייגרם לתובע גדול מאוד עד כדי שלא יוכל להתפרנס, אזי, במקרים אלו, יימנע המוסד לביטוח לאומי לטעון להתיישנות. הנה כי כן, גם בעניין טענת התיישנות, אין זה סוף פסוק ויש לבחון כל מקרה לגופו.      


Share by: