בתקנות הביטוח הלאומי קיימת רשימה של מחלות מקצוע אשר יוכרו כפגיעה בעבודה. מדובר ברשימה סגורה, דהיינו, לא ניתן להכיר במחלת מקצוע אם זו אינה מופיעה ברשימת המחלות. אולם, במקרים מסויימים, גם אם המחלה אינה מופיעה ברשימת המחלות, יכול שהעובד יוכר כנפגע עבודה, אם יוכיח עמידה בתנאים שנקבעו בפסיקה ע"פ תורת המיקרוטראומה (פגיעות מזעריות שהתגבשו לכדי נזק ממשי). 

על מנת שעובד שחלה במחלת מקצוע יוכר כנפגע עבודה, לא די שיוכיח, כי המחלה מופיעה ברשימת המחלות אלא עליו להוכיח עמידה במספר תנאים שלהלן:

- המחלה מופיעה ברשימת מחלות המקצוע שבתקנות. מדובר בתנאי טכני ובסיסי שבלעדיו לא ייבחנו שאר התנאים (אלא אם התביעה הוגשה ע"פ תורת המיקרוטראומה).

- העובד חלה בזמן שהמחלה הייתה מופיעה ברשימת המחלות. עובד לא יוכר אם בזמן התפרצות מחלתו המחלה לא הייתה מופיעה ברשימת המחלות שבתקנות. אם מחלה מסויימת התווספה לרשימה שבתקנות לאחר שזו כבר התפרצה בגופו של העובד, אזי הוא לא יוכר כנפגע עבודה.

- העובד הראה כי במסגרת עבודתו הוא מועסק בתנאים כפי שנקבעו ברשימה המופיעה בתקנות ליד סוג מחלת המקצוע. למשל, מחלת הסיליקוזיס מופיעה ברשימת המחלות, על העובד להראות שהוא מועסק בעבודה החשופה לאבק סיליקטיס (בדרך כלל עובדים במפעלי שיש).

לא די להראות שהעובד חלה במחלה המופיעה ברשימה, אלא הוא צריך להראות שבמסגרת עבודתו הוא היה חשוף לחומרים או תנאי עבודה המופעים לצד כל מחלה ברשימה.

במחלות מסויימות, נדרש גם להוכיח חשיפה בתנאיי  העסקה לפרק זמן מינימלי. למשל, מי שאובחן כחולה סרטן ריאות, עליו להוכיח חשיפה לאבק סיבי אסבסט במשך  10 שנים לפחות לפני אבחון המחלה.

- קשר סיבתי בין העבודה למחלה. לא די שהעובד הוכיח קיומה של מחלת מקצוע אלא עליו להוכיח את הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה להיווצרות או התפרצות המחלה. אולם, על מנת להקל על העובד להוכיח זאת, קיימת בתקנות הביטוח הלאומי (תקנה 46) חזקת הסיבתיות אשר מעבירה את הנטל לביטוח הלאומי להוכיח, כי תנאי העבודה לא גרמו למחלה של העובד (בתנאי שהעובד עמד בכל התנאים האחרים שלעיל). הפסיקה קבעה, כי על מנת שחזקת הסיבתיות תחול, על העובד להוכיח, כי המחלה פרצה במהלך עבודתו או עד שנה לאחר סיום עבודתו (יש לשים לב, כי ניתן להגיש תביעה בגין מחלת מקצוע עד שנה מסיום העבודה, שאם לא כן, התביעה עלולה להידחות מחמת התיישנות). 

יצויין, כי קיימות מחלות אשר הסיבות להתפרצותן יכולות להיות כתוצאה ממספר גורמי סיכון ולאו דווקא החשיפה לחומרים או לתנאי העבודה. למשל, מחלת סרטן ריאות יכולה להיגרם כתוצאה מחשיפה לאבק אסבסט בעבודה או כתוצאה מעישון.

כך גם, ירידה בכושר השמיעה, יכולה להיגרם כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעש מזיק בעבודה או כתוצאה מבעיה תחלואתית טבעית שלא קשורה לעבודה. במצבים בהם מחלות עלולות להיגרם ממספר גורמי סיכון, יש לקבוע את מידת התרומה של החשיפה לתנאי העבודה אל מול שאר גורמי הסיכון.

אם יוכח, כי המחלה נגרמה בסבירות של 20% לפחות בשל החשיפה לתנאי העבודה, אזי, העובד יוכר כנפגע בעבודה. למשל, אם המומחה הרפואי שימונה ע"י בית הדין לעבודה יקבע, כי החשיפה של העובד לאבק אסבסט בעבודה היוותה סיכוי של 20% לפחות בהיווצרות מחלת סרטן הריאות, למרות שהעובד היה מעשן כבד מאוד, הרי שאותו עובד יוכר כנפגע בעבודה בשל מחלתו.

כפי שניתן לראות מדובר בתנאים שלא תמיד בהירים וברורים לעובד שמגיש את תביעתו. קורה לא אחת, שהביטוח הלאומי דוחה תביעות מסוג זה והעובד נאלץ להגיש תביעה לבית הדין לעבודה. על מנת להבטיח הצלחת תביעות מסוג זה, רצוי לעשות זאת, כבר בתחילת ההליך, באמצעות עו"ד שבקיא ומתמחה בתחום.